סוגיות בעוני

סוגיות בעוני

התוכנית להכשרת מנהיגות צעירה

מערכי שיעור המזמינים את הלומדים להתבונן במורכבות של סוגיית העוני, תוך הכרת המציאות החברתית ובחינת דרכים לשינוי.

"כי יהיה בך אביון": עוני ופערים כלכליים חברתיים
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?"
"והנה שם קין רומז לעשיר שהוא בעל מקנה וקניין וכמו שקראה לו אמו ביום הולדתו קניתי איש את ה', והבל רומז לעני שהוא הבל ואינו נחשב לכלום בעיני הבריות...ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך, שהוא אחיך העני ואתה מחשיב אותו להבל, ואין אתה חושש בצערו ובעוניו".(תורה וחיים לרב ישמ"ח עובדיה מצפרו)
דו"ח העוני בשנים האחרונות מצייר תמונה קודרת של המציאות החברתית בישראל. הפערים הכלכליים מעמיקים, ואל מעגל העוני נוספים נשים וגברים: שכירים שאינם מתקיימים בכבוד, אימהות חד-הוריות, קשישים וילדים. הנתונים מעידים לא רק שהעוני מתרחב אלא גם מחריף, מספר העניים גדל ובד-בבד הם הופכים לעניים יותר.
בחרנו לפתוח את תכנית ההכשרה למנהיגות יהודית-חברתית בדיון על עוני ועניים. נוכח מציאות שבה אחד מכל שלושה ילדים בישראל הוא עני, מתחדדת ההכרה בעוני כסוגיה בוערת הניצבת בראש סדר היום החברתי, ומתחדד הצורך לפעול לשינוי. מטרת היחידה היא להפנות זרקור לסוגיית העוני בישראל, לעורר את רגישותם ומודעותם החברתית של הלומדים ועל ידי כך לעודד אותם לפעול לשינוי המציאות החברתית בישראל.
היחידה מציגה היבטים שונים של סוגיית העוני. הדיון מנקודות מבט שונות מלמד שעוני אינו רק שאלה של כסף. המשמעות של חיים בעוני משתנה מחברה לחברה ומתעצבת לאור (או בצל) המוסכמות והערכים החברתיים. בחברה בה עוני משמש סמן של הדרה ושוליות חברתית, חיים בעוני משמעם מצוקה וניכור חברתי. לחלופין, עוני יכול לשמש קול קורא לגילוי אחריות ומעורבות חברתית.
היחידה על עוני ופערים כלכליים חברתיים נעה לאורך שני הצירים של הצדק החברתי: צדק וצדקה. התורה רואה בצדקה הרחבה או המשך של הצדק. לפי תפיסה זו, הקהילה (או העדה) מיוסדת על תודעת האחריות והערבות ההדדית של חבריה. אחריות הדדית זו מעוגנת בחוקים ובמוסדות השיפוט, שתפקידם להרחיק את העוול ולקיים את הצדק בתוך הקהילה. אולם אחריות זו איננה מתמצה בקביעת האחריות למניעת עוול ועשיית צדק; בני הקהילה גם מחויבים לגאול את החלש בתוכם. תהיה הסיבה לחולשה אשר תהיה – בדידות הגר, קיפוח יתום ואלמנה או נחיתותו הכלכלית של העני – הקהילה חייבת לגאול את החלש. עליה לפצות את החלש ולהחזיר אותו למצב של השתתפות בחיי הקהילה. כך מתקיימת השלמה בין מידת הצדק, הבאה למנוע עוול ולקיים קהילה צודקת, לבין מידת הצדקה, המחייבת אדם לתת משלו לחברו בלב פתוח.
מסורת ישראל מייחדת כאמור חשיבות מיוחדת למצוות הצדקה. היחס לעני מתפרש במקורות היהודיים כבבואה המשקפת את דמותנו כחברה וכיחידים. מקום העני בחברה הוא אבן בוחן להשקפת עולם ולמערכת ערכים. על כן, חלק גדול מההגות היהודית על מצוות הצדקה מוקדש להתבוננות פנימה ולבירור ערכי. על פי תפיסה זו, סלילת הדרך לתיקון חברתי תחילתה בחשבון נפש אישי ופתיחת הלב, והמשכה חלוקה שוויונית של המשאבים החברתיים.
פתיחת הלב מותנית בפקיחת עיניים. רק מי שיודע את המציאות יכול להתייחס אליה רגשית ומעשית. שפע הנתונים והסטטיסטיקות מטשטש את העובדה שמדובר בבני אדם שיש להם פנים, שמות וסיפורים אישיים. גם בשיח הציבורי נראה כי קולם של העניים נפקד מהדיון על עוני. במסגרת הלימוד אנו מבקשים לדבר על עניים ולא רק על עוני, ועל ידי כך למקם את הדיון במחויבות של האדם לרעהו ולהעלות את השאלה מהם פניה של החברה אשר דוחקת את הנזקק לשוליים.