המסע לעבר היהדות החברתית

  • הכותב/ת:ד"ר יהודה מימרן

הקמת המרכז למנהיגות יהודית- חברתית "ממזרח שמש"

זכור לי הרגע בו קיבל המונח "יהדות חברתית" קיום עצמאי. ישבנו דני דניאלי (אז מנהל פרויקטים) ואני, במשרדי קרן אבי חי. דני הרים את ראשו מתוך הדו"ח התקופתי אותו הגשתי, אחד מני מספר דוחות במסגרת שנת המחקר שלי (1999). הוא הביט בי ואמר "יהדות חברתית... זה מוצא חן בעיני" ברגע זה המונח התקבע ונפרד מהטקסט אותו כתבתי אל החיים עצמם. הייתה זו פעם ראשונה ששמעתי מישהו אחר, חוץ ממני, משתמש בביטוי זה. אפילו לי הוא נשמע אז מעט זר ומאולץ. את הרגע המדויק שבו הבנתי שאני יכול לבטא רבות מתפיסותיי היהודיות תחת השם של 'יהדות חברתית', לא חוויתי כרגע מרגש או כרגע בכלל.

היה זה תהליך ארוך והדרגתי של הבשלה, וקודם לשיחה עם דני לא ייחסתי חשיבות רבה לצירוף המילים אותו יצרתי. הוא עזר לי לבטא בקצרה רעיונות רבים. רבות מהתובנות והתפיסות היהודיות שלי, גם לגבי דברים שיש לשנות בהקשר של הבעיות החברתיות בישראל, התלכדו לכלל מונח אחד - 'יהדות חברתית'.

אחרי עבודה מאומצת של שנה שכללה קריאה מרובה, מפגשים עם מאות אנשים מתחומים רבים, חשיבה מרובה, סיורים, ביקורים בארגונים בכל רחבי הארץ וכתיבה, יכולתי, סוף סוף, לנסח לעצמי תפיסה קוהרנטית של יהדות שנותנת מענה לסוגיות רבות שהטרידו אותי ושחשתי איתן שלא בנוח, בהקשר של זהות יהודית והמאבק הדתי- חילוני. יכולתי כעת גם לתת תשובה קצרה ומשמעותית לשאלת המחקר שלי: מהן התרומות האפשריות של יהדות ארצות האסלאם לזהות היהודית ולחינוך היהודי בימינו? הבנתי כי דרך היהדות החברתית ניתן בד בבד לבטא רבות מהתרומות של יהדות ארצות האסלאם ולהשפיע על דמותה הרצויה, ומבחינתי האמיתית, של היהדות.
במבט לאחור, נראה לי כי הרגע הזה סימל בו זמנית סיום של מסע מאוד ארוך והתחלה של מסע מרתק וארוך נוסף. ההגעה אל המונח יהדות חברתית היוותה סיום של מסע ארוך שבמהלכו חלה אצלי התגבשות ובהירות של חזון יהודי בסוגיות שהעסיקו אותי שנים רבות.

מזה שנים רבות אני עוסק בתחום החברתי. שפר עלי גורלי, גדלתי במשפחה חזקה ומשכילה, מעולם לא חוויתי על בשרי קיפוח או אפליה ולא סבלתי משום מחסור. נתקלתי גם נתקלתי, בדעות קדומות על מקום מגורי, על מוצא משפחתי, על מזרחיים בכלל ועל פערים חברתיים. מאז שעמדתי על דעתי חשתי מחויבות גדולה לפעול בתחום החברתי, לסייע בצמצום פערים, בהפחתת הסבל של אוכלוסיות רבות ובמאבק כנגד דעות קדומות ועוולות ובחיפוש דרכים למימוש הפוטנציאל הטמון באותם ילדים שהיו מי שהחליטו שהם אינם מסוגלים. עוד בהיותי בחור צעיר לפני גיוס, בשכונת שמואל הנביא בירושלים, חברתי ל'תנועת האוהלים' שהקימה סניף מקומי בשכונה. לאחר הצבא ועם תחילת לימודי באוניברסיטה העברית הצטרפתי לתוכנית להכשרת פעילי ציבור, תוכנית שהצמיחה מנהיגות סטודנטים בקרב יוצאי עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה. החברים בה עסקו בפרויקטים חברתיים שונים שעיקרם צמצום פערים וקידום הישגים. שוב ושוב נחשפנו לעזובה הקיימת בשכונות המצוקה ובעיירות הפיתוח ולגודל הפערים החינוכיים והכלכליים. בפרויקטים השונים אותם יזמנו והפעלנו ניסינו להתמודד עם מציאות זו. המאבק החברתי לשוויון, לצדק היה חלק חשוב ממני והקדשתי לו זמן רב.

אולם, על אף ההזדהות הגדולה שלי עם הפעילות למען אוכלוסיות נזקקות והרקע המשותף שמצאתי עם הסטודנטים האחרים, חשתי שמשהו חסר. רק לאחר שנים ובמיוחד במהלך אותה שנת הקמה במסגרת אבי חי, התחדדה בי ההבנה שהעיסוק שלי בבעיות חברתיות קשור לחינוך היהודי אותו קיבלתי, קשור למימוש יהדותי. זה הפך להיות לי מאוד ברור שהעניין שלי בזקנים, בנכים, במחוסרי דיור, במעמד האישה, בתנאי עבודה הוגנים ובכלל בסוגיות חברתיות, מונע גם מזהותי היהודית ומהחינוך היהודי אותו קיבלתי. פן זה נעדר לחלוטין מכל העשייה החברתית הברוכה שנטלנו בה חלק. כאילו שמדובר בשני עניינים שאינם קשורים כלל.

ביהדות של ההורים שלי, עבודת ה' ויראת ה' התבטאו באופן משמעותי ביותר ביחסם אל הזולת - התחשבות, ויתור, הבלגה, עזרה, איפוק, יושר, צדק ועוד, היו עבורם ערכים דתיים ממעלה ראשונה. יהודי, מקיים את דבר ה', את רצונו, קודם כול ובעיקר דרך ערכים אלה. על כך חונכנו. כמובן, הם שמרו שבת וכשרות וקיימו מצוות רבות נוספות ואהבו מאוד את ארץ ישראל. אולם ברור היה שלמצוות בין אדם לחברו יש משקל עצום בעבודת ה' שלהם.

אז גם יכולתי לנסח לעצמי מדוע המאבקים בין דתיים וחילוניים שפרצו במלוא עוזם בשנות ה-80 וה-90 הותירו אותי די מחוץ להם - כביש בר אילן, גיור, פתיחת בתי קולנוע בשבת וכדומה. לא מצאתי את עצמי משתייך לאחד מהמחנות או מזדהה עימו, משהו בויכוח נראה לי זר ולא נכון. מאוד הפריע לי גם אופי הויכוח. אך לא יכולתי להסביר לעצמי למה. הרבה דברים הפריעו לי: החילוניים והדתיים היו משני עברי המתרס ומבחינתי כולנו באותו צד. עצם המונחים דתי- חילוני הפריעו לי. חשתי שמשהו זר עומד בבסיס המאבקים האלה, משהו שלא הייתי שייך לו. ביהדות שעליה אני גדלתי אין שנאה, יש גמישות, יש התחשבות ואפשר למצוא פתרונות. הבנתי שזו איננה היהדות שאני מכיר.

במבט לאחור, אני סבור שהפריע לי גם שהויכוחים נסבו סביב סוגיות אלה בלבד, ולא היה עניין בסוגיות חברתיות, שבעיני נתפסו לא פחות דתיות, ובטח יותר מעיקות וגורמות לסבל רב להרבה אנשים. השיח הדתי - חילוני היה מנותק מחיי היום יום של אנשים רבים שסבלו מבעיות הרבה יותר קיומיות ומהותיות והוא נעדר עיסוק בבעיות חברתיות. הבנתי שהזהות היהודית עליה גדלתי אני ורבים כמותי לא נוכחת בשדה הציבורי והחינוכי ושיש צורך להחזיר את המקום המרכזי של הערכים חברתיים המתחילים בכבוד האדם ומגיעים עד צדק חברתי, אל השיח היהודי.
העניין החברתי והעניין היהודי התחברו אצלי בשלב זה וכך הגעתי אל המונח "יהדות חברתית".

ראיתי זאת כעת באופן מאוד ברור - הדגשת הערכים החברתיים של היהדות, מאפשרת לנו הן לחזק הן את זהותנו היהודית והן את המרחב המשותף בין יהודים המשתייכים למגזרים שונים, הן להעמיק את מחויבותנו החברתית והן להאיר באור אמיתי יותר את מורשתנו היהודית. מבחינתי 'יהדות חברתית' היה מונח שגילם בתוכו רבים מהמאפיינים של היהדות עליה גדלתי ושאותה רציתי לקדם ולחזק בחברה הישראלית. אני מתייחס אליו גם כאל סוג של משקפיים שיצרנו, פריזמה שקידמנו, כאשר מסתכלים דרכם הפירוש וההבנה של המציאות החברתית ושל היהדות ומהותה משתנים.
כך הסתיים לו מסע אחד והתחיל מסע אחר מרתק ומורכב.

היה עלי להתמודד עם השאלות: כיצד הופכים את החזון למעשה? מה עושים על מנת לחזק זהות יהודית מתונה שבמרכזה ערכים חברתיים? כיצד מגבירים את הביטויים של היהדות החברתית בשדה ההתחדשות היהודית ובחברה בישראל?
היה צריך לבחון את התשתית העיונית של הרעיון - בירור החזון וקביעת המטרות הנגזרות ממנו, חידוד ההבנה לגבי מהי יהדות חברתית. האם אנחנו מתעניינים רק באספקטים החברתיים של היהדות ובעצם המרחבים האחרים שלה לא מעניינים אותנו? האם אנו הופכים את היהדות לכלי לפתרון בעיות חברתיות? מה מקומה של יהדות המזרח? לא כל המקורות היהודיים הם חברתיים - מה עושים איתם? וכן הלאה.
הייתה חובה להתייחס ליישום המעשי - מהי האסטרטגיה הנכונה לקידום החזון ולהשגת מטרותיו?
הגעתי למסקנה שהדרך הטובה ביותר לעסוק בקידום החזון היא הקמה של מרכז, שיעסוק בהיבטים השונים של היהדות החברתית: הכשרת קבוצות מנהיגות וקהילות לומדות מגוונות הנושאות את הדגל היהודי - חברתי, כתיבה בנושאים כגון חינוך ראוי, יחס לקשישים ומוגבלים, בריאות, פרנסה וחיים בכבוד, צדקה וצדק חברתי, פיתוח חומרי לימוד, המשלבים הגות מיהדות ארצות האסלאם, מחברים לאקטואליה ומכילים גם מקורות אוניברסאליים ותרבותיים, ארגון והשתתפות בכנסים, פרסומים, קשר עם ארגונים נוספים ועוד.
משהוחלט על הקמת המרכז מיד עלו שאלות נוספות: מהי התוכנית האסטרטגית שלו? מהן התוכניות שמרכז כזה יפעיל, מיהם קהלי היעד, כיצד מגייסים אותם, מהם הציפיות שלנו מהם, מהם היעדים לשנה הראשונה ולשנים הבאות. מהו הפרופיל הנדרש לאיש צוות במרכז ומהי ההכשרה שנדרשת, מה תפקידו של המרכז בתחום של פיתוח חומרי לימוד- מהם העקרונות המנחים כתיבה כזו? מהו סוג הלימוד? וכן על זה הדרך. הן לשאלות החזון והן לשאלות המעשה חזרנו מעת לעת וכך ראוי ונדרש בסוג כזה של ארגון. במסגרת זו, אינני יכול להיכנס לשאלות ומטלות ארגוניות וניהוליות שהן מנת חלקו של מנהל, רק אציין שהיו רבות כאלה.

גיבשתי סביבי גרעין ראשון של אנשים מוכשרים ומחויבים שהחלו יחד איתי לברר שאלות אלה ולבנות את הארגון שקיבל את השם "ממזרח שמש". שכנעתי את "כל ישראל חברים" לקחת חלק ביוזמה זו ולתמוך בהקמת המרכז. השותפות עימם ותמיכתם בארגון גדלים משנה לשנה. עם הזמן גייסתי קרנות נוספות לתמיכה בארגון, הרבינו לדבר, בגרעין המייסד של המרכז, על המשמעויות הגלומות ביהדות החברתית. הביטוי הפך להיות שגור בפינו והשפה היהודית- חברתית שלנו הלכה והתפתחה. לצד פיתוח תכנים יהודיים חברתיים, עסקנו גם בחשיפת פרשנות, מנהגים ומסורות של יהדות ארצות האסלאם בהיבטים נוספים של הזהות היהודית. התחלנו בכתיבת ערכות לימוד שיזינו את הפעילות העתידית. לאחר ההתגבשות של דרכי הפעולה הרצויים של המרכז, התחלנו בבנייה מעשית של פעילות. כל איש צוות מהגרעין המייסד החל לפתח תוכנית ברוח המרכז: תוכנית להכשרת מנהיגות יהודית- חברתית (עמיתי צדק) מנהיגות רבנית - חברתית (מרח"ב), מנהיגות סטודנטיאלית יהודית - חברתית, קהילות לומדות בשכונות ועיירות פיתוח ועוד.

עם הזמן, אנו רואים כיצד יותר ויותר אנשים משתמשים במונח יהדות חברתית, כיצד השפה הזו מחלחלת לתוך ארגונים ובתי ספר. רבים רוכשים את הפריזמה היהודית - חברתית, היא מהווה כר נרחב ומשותף ליהודים מגוונים שונים. חומרי הלימוד שכתבנו ושממשיכים להיכתב, כמו גם הנושאים היהודיים- חברתיים שקידמנו, נלמדים במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות.

בכל שנה, מאז, נוטלים חלק בתוכניות מאות אנשים. יש לנו בסיס סביר להניח שזוהי חוויה משמעותית ומעצבת עבורם. רבים מהחברים בתוכניות השונות של הארגון, בעבר ובהווה, מוצאים בו בית ומקום המשקף את זהותם וערכיהם ומקדם יהדות שהם מזדהים איתה. מכיוון שבשנים האחרונות אינני מנהל אותו, ארשה לעצמי לומר שהשפעתו בשדה היהודי והחברתי ניכרת ועתידו עוד לפניו.