מצוינות בחינוך יהודי חברתי - מארג

מצוינות בחינוך יהודי חברתי - מארג

תכנית מארג פועלת בבתי ספר ממלכתיים, מסייעת לקהילות בית הספר ומלווה אותן, בתהליך בירור זהותן היהודי, ציוני, אזרחי ודמוקרטית. התכנית, מיסודה של קרן אביחי, פועלת כ-14 שנה, שבהן סיימו את התהליך אתה למעלה מ-100 בתי ספר. תכנית מארג היא חלק מהחטיבה לזהות יהודית בכל ישראל חברים זו השנה הרביעית.

התכנית שמה במרכז עשייתה בבתי הספר את העיסוק בזהות. אם נבקש להגדיר בשתי מילים את תפיסתנו את מושג זה נבחר ב: "להרגיש בבית". כלומר, חיבור הפרט אל ביתו, אל מאפייני הזהות ומעגלי השייכות המקיפים אותו, כגון: משפחה, קבוצת שווים, קהילה, מקום מגורים, עם, מדינה, עולם. זאת כדי לקיים את המשוואה הזו - זהות מבנה תחושת שייכות.

בשנת תשע"ז פועלת התכנית ב-30 בתי ספר ברחבי הארץ, לפי המתכונת הבאה:

שנה א' – 5 בתי ספר
שנה ב' - 5 בתי ספר
שנה ג' - 3 בתי ספר
שנה ד' - 4 בתי ספר
שנים ה'–ו' 12 בתי ספר

 

המפגש של תכנית מארג עם בית הספר מזמן לקהילה החינוכית מפגש עם מעגלי שייכות אלו, דרך רכיבי זהות המכיל כל מעגל: טקסט מכונן, היסטוריה משותפת, ערכים, תפישת זמן, ריטואלים, סמלים ועוד. במפגש בין הפרט לרכיבים אלו מתקיים תהליך בירור הזהות, כאשר הפרט מתמודד עם רכיבים אלו ומאפשר לעצמו להרגיש בהם בבית, להרגיש שהם שלו. 

חזון התכנית:

  • לקדם מצוינות בחינוך יהודי, ציוני ואזרחי בכל תחומי החיים של בית הספר (לימודי, קהילתי, תרבותי, פיסי וארגוני).
  • להשפיע על עיצוב זהות יהודית, ציונית ואזרחית של התלמיד.
  • להשפיע על יצירת בסיס תרבותי משותף בחינוך יהודי, ציוני ואזרחי בכל בתי הספר בארץ.

איך אנחנו עושים זהות?

עקרונות ופעולות לקיום תהליך זהות בבית ספר:

1. כל מעשה חינוכי, יונק מחזון וערכים
אנו רואים את בסיס תהליך הזהות בבית הספר, ביכולת הקהילתית הבית ספרית, לאגד את תפיסת עולמה למסמך חזוני ערכי אחד, אשר יופץ בקהילת בית הספר ויומשג לתלמיד, למורה ולהורה באופן תדיר, כך שתתקיים הלימה בין המעשה לתפיסת דרכו של בית הספר. לכן, בשנתנו הראשונה בתכנית, אנו מזמנים ומלווים את בית הספר בתהליך קהילתי, אשר בסיומו בית הספר מחלץ מתוך עשייתו את חזונו והערכים שבהם הוא דוגל ומאמין. מרגע כתיבת הפרופיל, ממשיך בית הספר להעמיק בדרכו על ידי הרחבת הלימוד בערכיו, דרך מקורות יהודיים, פילוסופיים ועוד.

 

2. עקרון מגרש האימונים
תהליך הזהות המתקיים במפגש בין הפרט לרכיב הזהות הכללי השייך למעגל שייכות כזה או אחר שלו. לכן, אנו מסייעים לבתי הספר לראות עצמם כמגרש אימונים לתלמיד, המפגיש אותו עם רכיבי הזהות השונים באופן תדיר ומובנה. בית הספר הופך להיות יוצר ויוזם, ומאתגר את התלמיד בסוגיות מרכזיות מתוך רכיבי זהות. דרך הפעולה לעקרון זה, הוא סיוע לבית הספר להפיק שבע תכניות לימוד, אשר מבטאות את דרכו הייחודית ומפגישות את התלמיד עם סוגיות, שאלות, עולם טקסט, דיוק רכיב הזהות ועוד. אלמנט מרכזי במגרש האימונים הוא סימן השאלה והמרחב הפתוח הנמצא בין התלמיד לסוגיית הזהות. אין מוסיפים בהכרח חומר לימוד חדש לתכניות הלימודים, אלא מדייקים את הקיים בבית הספר, מעניקים לו נקודות ראייה שונות- ממעביר תוכן וחומר, למזמן שיח זהות. עקרון מגרש האימונים מחייב את בית הספר להפגיש את התלמיד עם סוגיות הזהות במרחב עשייה גדול.

 

3. שיח דילמה

עקרון עבודה נוסף שאנו מזמינים את בתי הספר להתאמן בו הוא שיח הדילמה.
עקרונות שיח הדילמה מחייבים מספר אלמנטים מהותיים:

  1. המורה אינו גורם הידע ואינו עומד במרכז
  2. הבנה שאין פתרון אחד, אין מערכת דיכוטומית של נכון או לא נכון ויש כאן מציאות מורכבת, מפגש ערכי, בין ערכים שווים
  3. על התלמיד לקבל הכרעה, להיות מסוגל לאפיין ולהגדיר את תפיסת עולמו ואף לנמק את הטיעון לעמדתו, מתוך עולם טקסט ולמידה.

תהליך הזהות אינו מתקיים רק במפגש עם הטקסט או הערך, אלא גם במפגש עם האדם האחר ממני, עם זה שדעתו וטיעונו הפוכים מתפיסתי. היכולת של הפרט להרגיש שהמפגש עם האחר, עם השונה ממני, הוא מקור לתפיסת זהותי, היא בסיסית ומרכזית בתפיסתנו. יש כאן תפיסה אפילו רחבה יותר: אם זכותי לייצר לעצמי שיח זהות מהותי, הרי שאני בהכרח חייב לאפשר מרחב עמוק ומלא לחברי להעמיק בזהותו שלו.

 

4. שיח זהות - כשיח רוחבי
כהמשך לעקרון מגרש האימונים, אנו רואים את שיח הזהות עיקרון רוחבי המקיף את כל תחומי חיי בית הספר. אנו מזמנים את בית הספר להפגיש את התלמיד עם סוגיות זהות בכל מרחב הפעולות הבית ספריות: בטיול, בטקס, בפעולה החברתית, בשיעורי תנ״ך, אזרחות, מדעים, אמנות ועוד. על המורה להיות נכון לזמן לתלמיד שיח זהות בכל הזדמנות, להפגיש אותו עם שאלות, סוגיות, טקסטים ועוד.

 

5. שיח זהות יהודי כמתודת עבודה
עקרון עבודה אחרון הוא עקרון בסיסי שמזין את כלל העקרונות האחרים והוא שזור בכל עקרונות העבודה שציינתי עד כה. אנו רואים את השיח היהודי, את עולם הטקסט היהודי, כמקור להשראה, למוסר, לדיון ושיח. הטקסט אינו מהווה סכמות דתית, אלא מהווה מקור ידע לפרט ולקהילה, אשר דרכו הם מרגישים שייכות אליו ואל הערכים ותפיסות העולם המוצגות בו. אנו מזהים שנוכחות של סמלים, טקסט וריטואלים יהודיים, אינם מספיקים ליצירת תחושת שייכות כשלעצמם. אלא אנו נדרשים לתהליך בין שלושה שלבים:

  1. שלב הזיהוי - הפרט יוכל לזהות את הטקסט, או האלמנט כיהודי
  2. שלב ההזדהות - פרט יהיה מסוגל לזהות את החיבור הרגשי בין האלמנט
  3. שלב דיוק הקשר המשמעות - איסוף ולמידת טקסטים ומקורות מתוך עולם היהדות, אשר מעניקים תפיסה, דעה ורעיון, על מהות החיבור בין האלמנט למהותו היהודית ומתוך כך לפרט. מתוך הלימוד, מתוך העיסוק במקור, לומד הפרט להכיר, להרגיש, להבין את האלמנט ומתוך כך להרגיש שהוא שייך לו, שייך אליו.