רב/ה חילונית?

אילנה לוי

אנשים שואלים אותי: "מה זה רב/ה חילונית?!" כדי לנסות ולהסביר את התואר החדש הזה, אנסה להוביל אתכם בכמה כמה מאבני דרך בחיי, אשר הביאו אותי להפוך לרבה חילונית.
גדלתי בבית תימני דתי בקריית אונו על ברכי פיוטים מסורתיים ומשפחתיות עוטפת, לצד פעילות חברתית ענפה בתנועת 'בני עקיבא'. החיים הדתיים היו לי כטבע שני אך תמיד הועמדו תחת בחינה ושאלה במישורים כמו אינדיבידואל מול הכלל? חיי מודרנה מול מסורת? מדע ודת? ועוד. עברתי להתגורר בגליל והמשכתי לבחון את עמדותיי במרחבים האישיים והחברתיים. החלטתי אז לקבל על עצמי את הגישה החילונית, שלאורה הנני פוסעת עד היום. כמי שבוחנת את משמעויותיה של זהותי, אני רואה עצמי יהודייה חלונית, כזו שחלונה פתוח להביט החוצה בשפע הבריאה, משקף ומחצין את פנימיותם של חדרי לבי.
בשנת 2000 נחשפתי באנגליה לתופעה המכונה LIMMUD, ובשובי ארצה ייסדתי את לימוד גליל, הפועל זה חמש עשרה שנה. הלימוד הוא מפגש שבו יש מקום לכל אישה ואיש, השואלים ומביעים דעה ומחשבה יהודית. החידוש בו הוא שכל לומד הוא גם מלמד ויש מקום לכל רעיון ובלבד שלא ישלול או יפסול את האחר. בלימוד מצאתי הגשמה של חירותו וחובתו של אדם לבחון את זהותו.IMG 3307בשנת 2005 כבר הרגיש לי טבעי לצאת ללימודי הרבנות החילונית כדי להעמיק מחד ולבחון מאידך את זהותי המתגבשת ומתבהרת. למדתי ב'תמורה', המכון הגבוה להכשרת רבנים חילוניים הומניסטיים בירושלים, לצד חברותיי וחברי שהגיעו מכל רחבי הארץ, כשההסמכה הובילה כל אחד מאתנו לפרקטיקות שונות. הלימודים הדגישו את היות האדם במרכז. מה מקומו של אלוהים? זה כבר עניין אישי של כל רב/ה. ישנם אתאיסטים ולעומתם ישנם, ואני בהם, שלאלוהים יש מקום מיוחד בחייהם. חלק מהמוסמכים עוסקים בטקסי חיים, וחלקם, כמוני, בחרו כעיקר עשייתם את קידום החינוך היהודי בקהילות, שבהן אנו חיים או עובדים. הלימודים וההסמכה שימשו לי עוד נדבך בבחירותיי הערכיות ובעשייתי החינוכית.
IMG 3160כדי להיות יהודייה היום, אני צריכה לקום כל בוקר ולבחור בכך. ישראלית הנני באופן די אוטומטי בשל השפה העברית, המגורים כאן וכלל ההוויה התרבותית-לאומית. פחות ברור מאליו, בעיניי, הוא הפן היהודי שבזהות שלנו, הישראלים. אני מאמינה שכאן מדובר כבר - בעבודה! לכן אני בוחרת לקיים את יהדותי בעשייה חברתית, בתרומה לחינוך ובשירה, שם אני מוצאת כר פורה להתייחסות ליהדות כתרבות, שהדת מהווה מרכיב אחד בתוכה, ויש לכבדה כמו ההיסטוריה, המנהגים והמסורת.
בעבודתי ב'מורשה-כל ישראל חברים' אני מנחה מורים ותלמידים לשיח דיאלוגי סביב ערכים יהודים. בתי ספר יסודיים ועל יסודיים ממלכתיים בוחרים לקדם מצוינות יהודית חברתית הלכה למעשה, תוך שיתוף כלל קהילת בית הספר. כדוגמא, בלימוד בית מדרשי בבית הספר נביא את דברי הלל הזקן לנוכרי מָה שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ אַל תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרְךָ ונפרש בדרכים יצירתיות במילותיהם של המשתתפים. נשוחח זה עם זה, נחפש איך דבר שנכתב לפני אלפי שנים יכול לשמש עדיין כמסד וכללים לעיצוב חיים בעידן המודרני. המקור, מורכב ככל שיהיה בשפתו ובתוכנו, הופך בדרך זו נגיש וזמין. חכמינו באים לקדמת הבמה בשמותיהם, ואנו משוחחים איתם, מנהלים דיאלוג, חולקים, ובדרך כלל מסכימים, מתוך כבוד והערכה למהות הוויכוח ולמטרתו הנעלה, שהרי תמיד יוצאת בת קול ומבשרת כי אלו ואלו דברי אלוהים חיים.
התהליך איננו פשוט, שהרי בלימוד בחברותא יש רעש רב בכיתה. אני משתדלת לאמן את המורים לבטוח בתלמידים שיקיימו דיון בנושא שנבחר. חשוב בעיניי שהמורים יעסקו בהנחלת זיקה למקורותינו הקדומים, ובדיון על ערכים ובבירור עמדות מוסריות מתוך רצון וביטחון. בסוף הלימוד בחברותא לט"ו בשבט של מדרש: "אילן, אילן! במה אברכך?" אמר לי תלמיד כתה ט': "אני מרגיש שהטקסט גדל איתי ואני עם הטקסט". איחלתי ש"יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך", וחשתי בלבי שזכיתי.
השיח האישי בחברותא מאפשר לכל תלמיד ותלמידה להביע דעה. הוא מביא את הבית, סיפורי המשפחה והמסורות לתפוס מקום של כבוד, ולהכיר לעומק את השונה ממני. הלימוד בחברותא מעורר השראה והופך אותנו ואת התלמידים רגישים יותר זה לזה. לעתים אנחנו יוצאים מחממת בית הספר וממשיכים את הלימוד בהתנדבות בקהילות חלשות בחברה כדי ללמוד אִתן.
העבודה החינוכית שלי קיבלה ערך מוסף מעצם היותי רבה חילונית. ההתמקדות במערכות היחסים בין אדם לחברו סייעו לגיבוש העמדות והגישות שלי והדרך שלי בחיים, תוך חיפוש בלתי נלאה אחר תחומי עשייה מגוונים ויוצאי דופן כגון ניהול מרכזי מתנדבים TEN מטעם הסוכנות היהודית בהודו ובאתיופיה.

IMG 3977

שנים רבות קישרתי בין דת ויהדות כי כך חונכתי וחוויתי, אולם בעשורים האחרונים בחיי אני עמלה להיות חולייה חזקה בשרשרת היהודית של עם ישראל, גם כשאיני שומרת בהכרח הלכה כהלכתה.
מנקודת מבטי ההלכה אינה 'הולכת' מספיק [למשל: גיור, חיתון, קול באשה], ובמידה כזו או אחרת קפאה על שמריה, בעוד העולם משתנה בקצב מסחרר ויש לנוע איתו. אני חוששת לאבד הרבה מבני עמי בשל אותה הלכה, שתפקידה המקורי היה לאחד אותנו. אבל אולי גם איני יודעת מספיק.
 אני רוצה ללמוד כל הזמן ולשמוע דעות אחרות משלי, כי זה יופיו של עם הספר ששב לאדמתו בשלל צבעיו ומסורותיו. חשוב לי לחשוף את תלמידי לארון הספרים היהודי מתוך מקום של זכות, רשות ובחירה.
בימים שבהם התחושה השלטת היא של פילוג בעם, מלחמת דעות אלימה לצד אלימות מצד שכנינו, שמקשה ומחספסת את ליבנו ואמירותינו, אני רוצה להאמין שעשייתי החינוכית כרבה חילונית בפרט וכאדם בכלל, תקרב אותנו למימוש חזון של אהבת חינם. רוצה להאמין שבעזרת דיאלוג אמתי בינינו, נצליח לבנות משכן בזמן, אם לא לנו, אז באמצעות החינוך, לדורות הבאים אחרינו.
 

אילנה לוי היא מנחה בתכנית מורשה שבכל ישראל חברים.