תדרשי - מכתב מזהורית אסולין שמחון, בוגרת התכנית

תדרשי - מכתב מזהורית אסולין שמחון, בוגרת התכנית

"בשמיעה ראשונית של שם התוכנית התעוררה בי אי נחת. המילה היא אמנם בזמן עתיד אך היא נשמעה לי כמו ציווי.
"תדרשי, תבקשי בתקיפות ובאסרטיביות את מה ששלך ומה שמגיע לך, תתבעי זאת, כי אם רק תבקשי לא תקבלי מאומה" ואני חשבתי לעצמי- האם זו האיכות שבה אני רוצה לפעול בעולם? ואל מול מי אמורה לבוא הדרישה הזו, והאם התביעה והתקיפות המגולמת בתוכה היא מהלך הכרחי, או שאפשר גם אחרת? ואם רק כך אפשר, כיצד תקיפות זו תסמן את הנמען? כמי שמוֹנֵע ממני משהו שהוא שלי? ומי קובע מה שלי ומה מגיע לי?

אך במהלך הלימוד נחשפו ונבראו משמעויות נוספות למושג .
"תדרשי, חפשי את הדרש, אל תסתפקי ברעיון המיידי הפשוט, העמיקי". כך הבנתי את הציפייה ממני -בכל רגע שמתקיים בו קונפליקט, היעדר חיבור, מורכבות סותרת, מחויבותי היא להעמיק בסיטואציה, להתבונן עליה בכל רוחב אופקיה, תוך הישענות על עולמי הפנימי על מורשתי, עברי, מתוך ההוויה שלי ותוך רגישות מתמדת לאחר שמולי. מחויבותי לחפש את המענה למורכבות לא בפשט אלא בדרש, בעומק, במה שאינו גלוי על פני השטח. עלי לפרום בעדינות את סבך החוטים ולרקום מחדש מארג איתן להחזקת המורכבות .
משמעות נוספת:
"תדרשי, כתבי דרשה- המשיגי , המלילי, הגדירי את מה שטרם קיבל ניסוח בשפה תוך הישענות על מקורות והגות יהודית, השתמשי בחוויה הסובייקטיבית שאת נושאת בליבך. ולאחר כל זאת, השמיעי זאת בקול רם: מצאי לחוויה זו עוגן ובית, כונני אותה כרעיון במרחב הציבורי, להשמעת קולן של נשים ותחושותיהם של אנשים שחשים כך או דומה לך".

 בשנות חיי אני אוספת לתוכי עוד תפקידים ועוד זהויות שהפכו לחלק בלתי נפרד מאישיותי. בחלק מהזהויות בחרתי, חלקן הוענקו לי ובחלקן סימנו אותי מבלי לשאול את דעתי, וכל שנותר לי הוא ליצוק לתוכן את המשמעויות שלי.

דנה שמסיאן, חפציבה כהן מונטגיו וזהורית אסולין שמחון. צילום: מרים צחי,
 

אני אישה, בת להורים מהגרים מצפון אפריקה, אחות בכורה, נכדה, אשת איש, אימא, פסיכולוגית, סטודנטית, מזרחית, יהודייה-מסורתית, ישראלית ועוד זהויות רבות אחרות.
עד לא מזמן זהויות אלו פעלו באופן ממודר ומנותק האחת מהשנייה. כמו עצמיים מרובים שכל אחד מהם רשאי לצאת במרחב מסוים. לפרקטיקה זו היו מחירים קשים אך לא התאפשרה לי דרך אחרת.
בתהליך הלימוד ב"תדרשי" התחברו להן באופן משתלב ואינטגרטיבי מגוון הזהויות שאני נושאת בתוכי. התבהר לי בחדות יותר מתמיד כיוונו של המצפן שמכוון אותי בכל רגע ורגע בחיי:
הידיעה האינטואיטיבית שאנו קשורים זה לזה בחוליות שרשרת ,והמודעות להשלכות של שינויים שאני עושה לסובבים אותי; ההכרה כי תנועותיי במרחב צריכות להיות תוך דיאלוג עם האחרים, ברגישות כריקוד עדין שנוצר יחד, וגם אם עלי לבצע תנועות חד צדדיות, עלי לעשות זאת מתוך כבוד, אהבה, ללא התרסה ושבירת השרשרת, לסייע לאחר בתנועה שכפיתי עליו; האמונה הבלתי מתפשרת ברצף והמשכיות, ההתעקשות והמוכנות להשקיע מאמץ רב בביחד ובערבות ההדדית, היכולת להחזיק מתח ומורכבות מבלי להשטיחה וליפול לאחד מהקצוות. הכרה באחר, באחרותו ובהזדקקות שלי בשונותו והוא בשונות שלי על מנת לצמוח, לגדול ולהתפתח, שונות שאין משמעה ויתור על השוויון בין האנשים.

כל הנאמר עד כה היא התנסחות זמנית, בת חלוף. ככל שיעמיק התהליך יתחלפו אמירות אלו בהצהרה בהירה ומדויקת יותר, אשר תבטא את פרקטיקת החיים בזירות חיי השונות."

 

זהורית אסולין שמחון היא בוגרת המחזור הראשון של התכנית וממובילות תכנית הבוגרות.