לקראת יהדות חברתית

  • הכותב/ת:ד"ר יהודה מימרן
  • התפרסם ב:כנס היסוד של ממזרח שמש
  • בתאריך:1999

דברי הפתיחה של יהודה מימרן מנהל (1999-2005) המרכז למנהיגות יהודית חברתית 'ממזרח שמש' בכנס היסוד.

היהדות נותנת מקום מרכזי ביותר, אולי מכריע לערכים החברתיים. מרכזיות זו באה לידי ביטוי: בריבוי המצוות הקשורות ליחסים שבן אדם לחברו, בדברי הנביאים המוכיחים נגד פגיעה בזולת - בגוף, בנפש וברכוש ותובעים להיות קשובים למצוקות הזולת, ודרך הבולטות של ערכים אלה בחיי המעשה של קהילות יהודיות בגולה, עד לפני כמה עשרות שנים.

אין כמעט אנשים הטוענים שאין זה ראוי לעזור לזולת, למנוע עוול, או לבסס חברה על צדק ויושר. למרות ההסכמה הכמעט גורפת למרכזיותם של הערכים החברתיים הרי שהמציאות החברתית, שאנו חיים בה, עומדת בניגוד צורם לערכים אלה.

העלייה באלימות לסוגיה השונים - כלפי ילדים, נשים וזקנים, העלייה בממדי העוני והאבטלה והעוולות החברתיות האחרות, מעוררים את רגשות החמלה והאמפטיה אך לרוב הם אינם מעוררים את הזהות היהודית שלנו.

נראה בעיני מוזר לעסוק בזהות יהודית ובחיפוש דרכים למימוש יהדותך בלי לעסוק במציאות החברתית הקשה והכואבת, ובלי לפעול למען שינוי המצב, כאילו שאין קשר בין שאלת זהותנו היהודית לבין מחויבותנו כבני אדם וכיהודים, מכיוון שבעיני היהדות היא במידה רבה הניסיון והמאמץ להיות בני אדם טובים יותר ואנושיים עוד יותר.

המרכז למנהיגות יהודית – חברתית, 'ממזרח שמש' פועל לקידום ההבנה כי עיסוק בבעיות חברתיות הוא עיסוק יהודי ודתי ממדרגה ראשונה.

יהדות חברתית פירושה - החזרת המרכזיות של הערכים החברתיים ביהדות אל תקופתנו אנו, אל חיינו פה במדינת ישראל. אנו מפנים זרקור, לפינות אפילות שבמציאות חיינו לא מדובר בפינות, אלא באזורים נרחבים מאוד שאינם כל כך נסתרים אלא גלויים, לכל מי שרק מפנה את עיניו או את ליבו אליהם. הזרקור מופנה בו זמנית אל המציאות ואל המתחייב ביחס אליה מתוך המורשת היהודית שלנו.

המציאות מחייבת עשייה לא רק בתחום הפרט אלא גם בתחום של החברה, לא רק במחויבות של הפרט לפעול למען פרט אחר השרוי במצוקה - בין אם בעוני, בין אם הוא מושא לאלימות או ניכור וכדומה, אלא במחויבות של הפרט לפעול למען חברה צודקת יותר, לא רק במתן צדקה אלא ביצירת צדק חברתי, לא רק בפעולה של יחידים, אלא בפעולה של קבוצות וארגונים שונים בחברה הישראלית. הפנית הזרקור אל מקורות היהדות, מאירה את אותם ערכים של סולידריות, מחויבות אנושית אל הזולת ואחריות חברתית. ליבון ועיצוב גישתנו אל סוגיות יסוד ביהדות ומידת מעורבותנו והתערותנו בחברה שסביבנו, מחזקת את הזהות היהודית שבמרכזה ערכים חברתיים. צמצום הפער בין המורשת היהודית המדגישה ערכים חברתיים ובין המציאות החברתית - היא היהדות חברתית.

ביהדות הדתית, כל המשתייכים לה מוגדרים דתיים, ביהדות החילונית, כל המגדיר עצמו כך הוא חילוני, הרי שביהדות חברתית יכולים להיות חברים דתיים, חילוניים ומסורתיים. המחויבות לערכים החברתיים של היהדות היא המשותפת לכולם. ובאופן רחב יותר - אנו רואים ביהדותנו המשותפת מרכיב מכריע ביותר, מעבר להיותך "דתי" או "חילוני". תוויות אלה, אינן משקפות מציאות, קיימת שכבה רחבה מאוד של מסורתיים, שאינה שייכת לקטגוריות הקיימות ועשויה להיות גורם מגשר וממתן. המסורתיים אינם מקבלים את הדיכוטומיה המוצעת בין דתיים וחילוניים ויוצאים כנגד המשקל הרב שניתן לתוויות אלה. החברה שלנו הרבה יותר מגוונת, הרבה יותר אוהדת את הקשר אל המסורת והזהות היהודית, מכפי שבא לידי ביטוי בשדה הפוליטי והתקשורתי.

המרכז למנהיגות יהודית חברתית יפעל לחיזוק ההבנה שעשייה חברתית היא עשייה יהודית, דתית ואנושית ויכשיר מנהיגות יהודית - חברתית מובילה.

כל יהודי המכבד את מורשתו ולוקח ברצינות את יהדותו, נתבע להתמודד עם המורשת החברתית של היהדות כחלק מזהותו היהודית. יהדות חברתית היא יהדות שאיננה רק רעיונות, אמונות, מחשבות או אפילו קיום דקדקני של מצוות בן אדם למקום, אלא יהדות שמחוברת אל המעשה החברתי.

בעולמו של האדם הדתי, אלוקים נוכח בתמונה כאשר, ויתכן בעיקר כאשר, הוא עוסק בעניינים של בן אדם לחברו. כאדם דתי אני משוכנע שאחד מהביטויים העליונים ביותר של עבודת ה' היא הדאגה לזולת, במובן הרחב של הביטוי, מתוך אמונה בה' והנאמנות לו. אך גם בעולמו של אדם שאלוקים אינו נוכח בו והוא רואה עצמו כהומניסט, הערכים החברתיים והמוסריים של היהדות הם ברי חשיבות עבורו.

הגיע הזמן שנוכל לדבר על בעיות חברתיות, מבלי שזה יתפס כניגוח של צד זה או אחר, שנשתחרר מהרטוריקה שאנו כלואים בה של ויכוחים והתנגדויות, דינמיקה, שהעיקר שלה הוא ההתנגדות לצד שכנגד. הגיע הזמן שנפנה מקום בתוכנו להתייחסות נקייה ואנושית אל בעיות העוני, האבטלה, האלימות, הסמים ומחוסרי הדיור. הגיע הזמן שניתן ביטוי מלא יותר לאנושיות שלנו, לאהבת הבריות שבנו ולא נהיה שבויים בסיסמאות ריקות או באמירות מתלהמות - שמסתירות מאתנו שבסופו של דבר מדובר בבני אדם.

מעבר למילה עוני יש עניים החיים בתנאי קיום קשים הם וילדיהם, מאחורי הביטוי מימדי אבטלה יש אנשים שכבוד האדם שלהם נפגע וכשאומרים מחוסרי דיור יש יהודים – הורים וילדים שאינם מקבלים את הזכות הבסיסית של קורת גג, זה הדבר המרכזי, לא מאיזו עדה הם או לאיזו מפלגה הם מצביעים. קודם כל מדובר בבני אדם ואסור שמחלוקות פוליטיות או עדתיות יסתירו זאת - או יקבעו את ההתייחסות הרגשית שלנו אליהם. והמורשת היהודית שלנו מחייבת אותנו לא להפנות את הגב אליהם, אל הסובלים באשר הם.

הגיע הזמן שנוכל לדבר על יהדות המזרח מבלי שנקוטלג כסקטוריאליים. הגיע הזמן שלא רק נדבר עליה, אלא נפעל ליישום הביטויים שלה בחברה הישראלית, כחלק מהמרקם הכללי ובכך לתרום לחברה הומאנית יותר, צודקת יותר ונקווה שיגיע יום בו לא יהיה צורך לשים דגש מיוחד על יהדות המזרח מכיוון שזו תהיה מיוצגת ומשפיעה כראוי בחברה ובעולם ההגות היהודי.

ביחד דתיים, חילוניים, אשכנזים, ספרדים, עשירים עניים למען חברה מתוקנת. לא צריך להיות עני כדי לצעוק כנגד עוני ולא צריך להיות מחוסר דיור כדי לצאת כנגד העיוות הזה. אנושיות פירושה - לפעול למען האחר, לא למענך, לא בגלל שאתה בעצמך סובל מהבעיה הזו. זה כמובן לא מוריד דבר וחצי דבר מזכותו ואף חובתו של העני או כל אדם עשוק, לצעוק את צעקתו.

אנחנו כבני אדם, כיהודים שאמונים על הערכים החברתיים, מחויבים לפעול לתיקון חברתי, להקלת הסבל שבו נמצאים בני אדם, לסייע בכינון חברה צודקת. אני מאמין, שאנחנו מתחילים מהלך, מהלך חשוב, שילך ויתפוס מקום ויצבור תאוצה בחברה הישראלית ואני מזמין את כולכם להיות שותפים בו.

תודה לקרן אבי-חי ובתוכה במיוחד לדני דניאלי שליווה את כל שלבי היוזמה הזאת, תודה לעמותת 'כל ישראל חברים' ובעיקר לרונית רענן שהיא שותפה במלוא מובן המילה. תודה לעמיתי המרכז למנהיגות יהודית – חברתית, ובראשם הצוות שארגן את הכנס - מרדכי כהן ושמעון אביכזר. לקבוצת המנהיגות הסטודנטיאלית וקהילת הקטמונים חברי המרכז, בעזרה של ארגון הכנס.

אני רוצה להודות לכל מי שהגיע וכיבד אותנו בנוכחותו, ולאחל לכולנו ערב מעניין, מועיל ומאתגר.