המסורת היהודית מעמידה את לימוד התורה ואת קיום התורה כערכים מרכזיים שלה. לימוד ומעשה נתפסים כעומדים בסתירה זה לזה והשקעה באחד מהם באה על חשבון השקעה באחר. תפיסה זו מובילה לשאלה מי גדול יותר תלמוד או מעשה? ודוחפת להכרעה בשאלה זו. הכרעה בשאלה עשויה להתבטא בהשקעת זמן, כוחות ומשאבים גדולים יותר, אך היא בעיקר משפיעה על ההיררכיה שנוצרת בין תלמוד ומעשה. יצירת היררכיה בין השניים עלולה ליצור היררכיה גם בין בני האדם העוסקים בלימוד לבין אלה העוסקים במעשה ולהדיר אנשים מסוימים מהלימוד ואנשים אחרים מהמעשה. טשטוש הדיכוטומיה בין לימוד ומעשה וזיהוי תהליכי לימוד שיש בהם מעשה ומעשים שיש בהם לימוד תורה מאפשר להרחיב את מעגלי הלימוד והמעשה לקבוצות שונות באוכלוסייה ולצמצם הדרה חברתית מאחד ממעגלים אלה בכדי להמשיך את מרכזיותם במסורת היהודית זה לצד זה.