מנחים ורכזים

שאלון אמון ושביעות רצון מצד בית ספר להורי התלמידים.

מודל מעשי של תכנית "מישרים" – חיבור בין תהליכי זהות למצוינות בפריפריה. הציר הזהותי בתכנית "מישרים" בכי"ח נועד להכשיר מורות להוביל בכיתותיהן ובבית הספר תהליכים חינוכיים מבוססי-זהות, לשלב שיח זהויות במקצועות הרוח והחברה ולדאוג לנוכחותן של זהויות התלמידים השונות בכל המרכיבים והמרחבים המהווים את בית הספר.

שאלון למילוי תוכן שיחות אישיות עם תלמידים, להעמקת היכרות, זיהוי חוזקות וחיבור לזהות.

תמונת המפה הכיתתית נועדה לעזור להכיר את מגוון הזהויות של תלמידי הכיתה. כלי זה מאפשר הרחבה של נקודת המבט של המורה בעת המפגש עם תלמידי הכיתה ויכול להוות בסיס להיכרות מעמיקה ומכבדת של הזהויות השונות. על בסיס המידע הנאסף באמצעות כלי זה, ניתן לתכנן את תוכניות ההוראה והלמידה באופן שמנכיח את זהויות תלמידי הכיתה באופן חיובי

פדגוגיה מבוססת זהות באוריינות לשונית – כלי לתכנון יחידת הוראה.

מערכת החינוך מצפה למעורבות הורית ורואה במעורבות זו תנאי להצלחת המעשה החינוכי. מעורבות זו צריכה לבוא לידי ביטוי, לתפיסת בית הספר בפעולות מסוימות כגון השתתפות באסיפות הורים ובפעילויות בית ספריות, נציגות בוועד כיתה, קשר רציף עם המורים ועוד. מערכת חינוך עלולה ליצור מצב שבו הורים משכבות חברתיות מוחלשות כלכלית ומעמדית נתפסים ידי החברה ומערכת החינוך כהורים שאינם אכפתיים ומעורבים מספיק בחינוך ילדיהם מכיוון שהם במקרים רבים אינם פעילים באופן הזה. בחינה מעמיקה ורגישה את הקושי של הורים אלו יכולה לגלות שאינו נובע מחוסר התעניינות או חוסר רצון להיות מעורבים אלא מהדרך בה מודדת מערכת החינוך אכפתיות ומעורבות הורית. ההתנהלות השיפוטית כלפיהם מתייגת, מחלישה ומדירה הורים אלה באופן שאינו מאפשר להם להשמיע את קולם ויוצרת אצלם ניכור כלפי המערכת והימנעות ממעורבות ולעתים אף תוקפנות כלפיה. בית הספר הינו בעל תפקיד משמעותי בחינוך, אך להורים תפקיד מכריע יותר בחינוך ילדיהם, הבסיס לחינוך והלמידה נבנה בבית. יחס של כבוד לבסיס החינוכי שמעניק הבית, כל בית, ללא תיוג של מצב כלכלי או מעמדי יאפשר שיתוף פעולה וימנע החלשה נוספת של הורים. היחס המכבד תלוי ביכולת להקשיב להורים אלו, להיפתח להתרבות ולשפה שהם מביאים איתם ולדרכים בהן הם מבטאים את עצמם.

בחברה המערבית שותפות הנשים במרחבים הציבוריים הולכת ומתרחבת, תהליך שהמנוע המרכזי שלו הן תנועות נשים שמטרתן ליצור שינוי חברתי. שותפותן של נשים במעגלים החברתיים מעוררת את הרצון להיות שותפות גם במרחבים ציבוריים של החיים היהודיים. בחברה המסורתית והדתית בישראל מתרחשים בשנים האחרונות תהליכים של הקצנה דתית שאחד התוצרים שלהם הוא הדרה של נשים מהמרחב היהודי הציבורי בטענה ששותפות שלהן במרחבים אלה היא פגיעה בהלכה. תהליכים מנוגדים אלה גורמים לתנועות מגדריות במרחב היהודי לדחוף לצמצום הפער בדרכים רדיקאליות שעלולות לפגוע במשפחה ובקהילה ובערכים המרכזיים שלהן. זיהוי מסורות שמאפשרות לנשים שותפות במרחב הציבורי היהודי והבנת מרכזיותה של המשפחה בבניית חברה מתוקנת מאפשרים להניע תהליך של שינוי במעמדן של הנשים מבלי לפרק מסגרות ערכיות אחרות.

פרויקטים חברתיים הם הדרך המרכזית של ארגונים או פעילים חברתיים להוביל שינוי חברתי. כל פרויקט בנוי על רעיון, אמונה ו/או תפיסה שמובילי הפרויקט מניחים שבמידה והם יתממשו יתרחש שינוי. קיימות דרכים שונות לגשת לביצוע פרויקט, חלקן דוגלות בתכנון מוקפד של הפרויקט מראש והליכה לאורו, חלקן בניסויי ותעייה, חלקן מציעות לנסות להעלות את הכשלים האפשריים ולנסות לפתור אותם מראש וחלקן מציעות להתחיל ללכת לפגוש את הכשלים בשטח ולהתחיל מחדש. הדרך בה נבחר לגשת לפרויקט עשויה להיות בעלת השפעה משמעותית על הצלחתו ועל האפקט שהוא ייצור. הצבת מטרות ויעדים לפרויקט תאפשר לבחור דרך מתאימה לגשת אליו.

ערך השוויון הינו ערך מרכזי בחברות מודרניות ודמוקרטיות והן מנסות לממשו בעזרת כינון תשתיות ומשאבים המאפשרים שוויון הזדמנויות לכולם כגון מערכת חינוך ממלכתית. למרות מאמצים אלו, בחינה לעומק של אותן חברות בכלל והחברה הישראלית בפרט מגלה חוסר השוויון אינו מצטמצם ואף משעתק את עצמו. תופעות כגון עוני, חוסר השכלה ודימוי עצמי וחברתי נמוך משעתקות את עצמן בקרב אוכלוסיות מסוימות, כפי שהשכלה גבוהה, עושר ויוקרה משעתקות את עצמן בקרב אוכלוסיות אחרות. בחינה של מערכת החינוך, מגלה שהיא מהווה תמונת מראה מדויקת של אי השוויון בחברה, כך שגם בה ישנו שעתוק הישגים בקרב התלמידים בהתאם להישגיהם ומעמדם החברתי כלכלי של הוריהם. לאור עובדה זו, יש לבדוק האם מערכת החינוך, שנועדה להבטיח שוויון הזדמנויות ולאפשר הצלחה בכל קנה מידה לכל אדם, ללא קשר למינו, מוצאו, מצבו הכלכלי ומקום מגוריו, עושה תפקיד הפוך ומשמשת כלי לקיבוע מעמדות. זיהוי המנגנונים החברתיים הסמויים והגלויים שמעודדים שעתוק פערים בחברה לצד יצירת מערכת חינוך המנותקת מהמבנה החברתי ומטפחת תפיסת עולם המאמינה ומקדמת כל ילד יאפשרו צמצום שעתוק הפערים.

המסורת היהודית מעמידה את לימוד התורה ואת קיום התורה כערכים מרכזיים שלה. לימוד ומעשה נתפסים כעומדים בסתירה זה לזה והשקעה באחד מהם באה על חשבון השקעה באחר. תפיסה זו מובילה לשאלה מי גדול יותר תלמוד או מעשה? ודוחפת להכרעה בשאלה זו. הכרעה בשאלה עשויה להתבטא בהשקעת זמן, כוחות ומשאבים גדולים יותר, אך היא בעיקר משפיעה על ההיררכיה שנוצרת בין תלמוד ומעשה. יצירת היררכיה בין השניים עלולה ליצור היררכיה גם בין בני האדם העוסקים בלימוד לבין אלה העוסקים במעשה ולהדיר אנשים מסוימים מהלימוד ואנשים אחרים מהמעשה. טשטוש הדיכוטומיה בין לימוד ומעשה וזיהוי תהליכי לימוד שיש בהם מעשה ומעשים שיש בהם לימוד תורה מאפשר להרחיב את מעגלי הלימוד והמעשה לקבוצות שונות באוכלוסייה ולצמצם הדרה חברתית מאחד ממעגלים אלה בכדי להמשיך את מרכזיותם במסורת היהודית זה לצד זה.