מנחים ורכזים

המסורת היהודית מעמידה את לימוד התורה ואת קיום התורה כערכים מרכזיים שלה. לימוד ומעשה נתפסים כעומדים בסתירה זה לזה והשקעה באחד מהם באה על חשבון השקעה באחר. תפיסה זו מובילה לשאלה מי גדול יותר תלמוד או מעשה? ודוחפת להכרעה בשאלה זו. הכרעה בשאלה עשויה להתבטא בהשקעת זמן, כוחות ומשאבים גדולים יותר, אך היא בעיקר משפיעה על ההיררכיה שנוצרת בין תלמוד ומעשה. יצירת היררכיה בין השניים עלולה ליצור היררכיה גם בין בני האדם העוסקים בלימוד לבין אלה העוסקים במעשה ולהדיר אנשים מסוימים מהלימוד ואנשים אחרים מהמעשה. טשטוש הדיכוטומיה בין לימוד ומעשה וזיהוי תהליכי לימוד שיש בהם מעשה ומעשים שיש בהם לימוד תורה מאפשר להרחיב את מעגלי הלימוד והמעשה לקבוצות שונות באוכלוסייה ולצמצם הדרה חברתית מאחד ממעגלים אלה בכדי להמשיך את מרכזיותם במסורת היהודית זה לצד זה.

בחברה המערבית שותפות הנשים במרחבים הציבוריים הולכת ומתרחבת, תהליך שהמנוע המרכזי שלו הן תנועות נשים שמטרתן ליצור שינוי חברתי. שותפותן של נשים במעגלים החברתיים מעוררת את הרצון להיות שותפות גם במרחבים ציבוריים של החיים היהודיים. בחברה המסורתית והדתית בישראל מתרחשים בשנים האחרונות תהליכים של הקצנה דתית שאחד התוצרים שלהם הוא הדרה של נשים מהמרחב היהודי הציבורי בטענה ששותפות שלהן במרחבים אלה היא פגיעה בהלכה. תהליכים מנוגדים אלה גורמים לתנועות מגדריות במרחב היהודי לדחוף לצמצום הפער בדרכים רדיקאליות שעלולות לפגוע במשפחה ובקהילה ובערכים המרכזיים שלהן. זיהוי מסורות שמאפשרות לנשים שותפות במרחב הציבורי היהודי והבנת מרכזיותה של המשפחה בבניית חברה מתוקנת מאפשרים להניע תהליך של שינוי במעמדן של הנשים מבלי לפרק מסגרות ערכיות אחרות.