מנחים ורכזים

מערכת החינוך מצפה למעורבות הורית ורואה במעורבות זו תנאי להצלחת המעשה החינוכי. מעורבות זו צריכה לבוא לידי ביטוי, לתפיסת בית הספר בפעולות מסוימות כגון השתתפות באסיפות הורים ובפעילויות בית ספריות, נציגות בוועד כיתה, קשר רציף עם המורים ועוד. מערכת חינוך עלולה ליצור מצב שבו הורים משכבות חברתיות מוחלשות כלכלית ומעמדית נתפסים ידי החברה ומערכת החינוך כהורים שאינם אכפתיים ומעורבים מספיק בחינוך ילדיהם מכיוון שהם במקרים רבים אינם פעילים באופן הזה. בחינה מעמיקה ורגישה את הקושי של הורים אלו יכולה לגלות שאינו נובע מחוסר התעניינות או חוסר רצון להיות מעורבים אלא מהדרך בה מודדת מערכת החינוך אכפתיות ומעורבות הורית. ההתנהלות השיפוטית כלפיהם מתייגת, מחלישה ומדירה הורים אלה באופן שאינו מאפשר להם להשמיע את קולם ויוצרת אצלם ניכור כלפי המערכת והימנעות ממעורבות ולעתים אף תוקפנות כלפיה. בית הספר הינו בעל תפקיד משמעותי בחינוך, אך להורים תפקיד מכריע יותר בחינוך ילדיהם, הבסיס לחינוך והלמידה נבנה בבית. יחס של כבוד לבסיס החינוכי שמעניק הבית, כל בית, ללא תיוג של מצב כלכלי או מעמדי יאפשר שיתוף פעולה וימנע החלשה נוספת של הורים. היחס המכבד תלוי ביכולת להקשיב להורים אלו, להיפתח להתרבות ולשפה שהם מביאים איתם ולדרכים בהן הם מבטאים את עצמם.

בית המדרש הוא המרחב בו מתרחש לימוד התורה והמפגש בין הלומדים אותה. ישנם סגנונות ואופנים שונים של לימוד תורה אשר משקפים את מטרת הלימוד בעיני הלומדים. לימוד שמטרתו ידע, יתנהל בדרך אחרת מלימוד שמטרתו קיום התורה, ולימוד שמתקיים בחבורה שונה מלימוד של אדם בודד. בבתי מדרש רבים לאורך ההיסטוריה היהודית נוצרה העדפה ללימוד שמטרתו העליונה היא ידע. לימוד כזה עלול להזמין תחרות בין הלומדים, מי יודע יותר ומי פחות, וליצור מוטיבציה ללמידה הבנויה על סיפוק ה'אני' והכבוד העצמי. אל מול העדפה זו עומדת העובדה שבבית המדרש היהודי לומדים בחבורה, שמערכת הקשרים וההיררכיה בתוכה דינמית ומשתנה. העמדת החבורה במרכז הלימוד לא כתוצר של מקרה או ככורח המציאות יש בה הזדמנות לשחרר את המתח שעלול ליצור לימוד שמטרתו ידע ולהפוך את הלימוד לתהליך המחייב תהליך אישי של יחסי הכלה ואיכפתיות שבין אדם לאדם. תהליך שיחזק את ההשפעה והרלוונטיות של התורה שתצא מבית המדרש אל החברה שמחוצה לו.