מנחים ורכזים

מערכת החינוך מצפה למעורבות הורית ורואה במעורבות זו תנאי להצלחת המעשה החינוכי. מעורבות זו צריכה לבוא לידי ביטוי, לתפיסת בית הספר בפעולות מסוימות כגון השתתפות באסיפות הורים ובפעילויות בית ספריות, נציגות בוועד כיתה, קשר רציף עם המורים ועוד. מערכת חינוך עלולה ליצור מצב שבו הורים משכבות חברתיות מוחלשות כלכלית ומעמדית נתפסים ידי החברה ומערכת החינוך כהורים שאינם אכפתיים ומעורבים מספיק בחינוך ילדיהם מכיוון שהם במקרים רבים אינם פעילים באופן הזה. בחינה מעמיקה ורגישה את הקושי של הורים אלו יכולה לגלות שאינו נובע מחוסר התעניינות או חוסר רצון להיות מעורבים אלא מהדרך בה מודדת מערכת החינוך אכפתיות ומעורבות הורית. ההתנהלות השיפוטית כלפיהם מתייגת, מחלישה ומדירה הורים אלה באופן שאינו מאפשר להם להשמיע את קולם ויוצרת אצלם ניכור כלפי המערכת והימנעות ממעורבות ולעתים אף תוקפנות כלפיה. בית הספר הינו בעל תפקיד משמעותי בחינוך, אך להורים תפקיד מכריע יותר בחינוך ילדיהם, הבסיס לחינוך והלמידה נבנה בבית. יחס של כבוד לבסיס החינוכי שמעניק הבית, כל בית, ללא תיוג של מצב כלכלי או מעמדי יאפשר שיתוף פעולה וימנע החלשה נוספת של הורים. היחס המכבד תלוי ביכולת להקשיב להורים אלו, להיפתח להתרבות ולשפה שהם מביאים איתם ולדרכים בהן הם מבטאים את עצמם.

מקום מגורים הוא הרבה מעבר לסביבה פיזית, המספקת הגנה מכוחות הטבע, סכנות ועוד. מערכת הקשרים בין האדם לבין המקום בו הוא חי מורכבת מצרכים פיזיים, רגשיים וחברתיים. מערכת זו מביאה לחיבור רגשי מיוחד שנוצר בין אדם למקום בו הוא גדל ובו הוא חי, חיבור הקיים באופן טבעי לכול אדם בלי קשר לאופי או המעמד הגאו חברתי של המקום. תחושות ההזדהות, השייכות והאהבה של אנשים למקום בו הם חיים אינו תלוי במעמדו הגאו-חברתי של המקום, אבל לעתים קרובות ניתן למצוא פער בין היחס החברתי כלפי אנשים החיים במקום בעל מעמד גיאו-חברתי נמוך וחשים חיבור למקום לבין היחס החברתי להזדהות של אנשים החיים במקום בעל מעמד גאו-חברתי גבוה. הפער ביחס לתחושת השייכות בשל מעמדו הגאו-חברתי של המקום מוביל לקושי של אותם אנשים להסביר את סיבות אהבתם למקום ואף להפנמת התפיסה החיצונית השלילית. הקשר והחיבור הטבעי שיש לאדם עם מקום מגוריו הוא חיבור שמעניק תחושת שייכות, גאווה וכוח לפעול לטובת המקום ויושביו. זיהוי רגשות ההזדהות, החיבה וחיזוק הכוחות המקומיים המהווים את התשתית לרגשות אלה, במקביל לזיהוי תהליכים חברתיים המקבעים את מעמדו הגאו-חברתי הנמוך של המקום, יתרמו לפיתוח המקום, לתחושת החיבור והשייכות של אנשים אליו וליכולת שלהם להסביר אותה.

המודעות של הפרט למצב חברתי שיש בו אי-צדק, חוסר ערבות הדדית ומיעוט דאגה לזולת, גורמת לאנשים רבים לרצות שהמציאות תהיה אחרת, טובה יותר. רצון זה מביא לעיתים לחפש פתרונות אצל גורמים חיצוניים: מנהיגים, תהליכים חברתיים, קבוצות חברתיות שונות ועוד. הצבת שאלות על המציאות החברתית היא זו שמביאה את מי שמבחין בעוולות ומעוניין בתיקון לפנות לאלה שהוא רואה בהם כמסוגלים לקדם תיקון. הפניית השאלות לא רק לגורמים חיצוניים אל בחזרה אל השואל מאפשרת לשואל לבחון את ההדהוד של מציאות מסוימת שאינה מתוקנת בתוכו ותוך כדי התהליך למצוא את התחום החברתי שבוער לו. מעשה חברתי שמונע מתוך בעירה פנימית הוא מעשה שמשפיע בצורה טובה יותר על המציאות ומתקן עוולות יותר לעומק. גישה זו לעשייה חברתית מאפשרת למובילי העשייה להשקיע במקומות ובתהליכים שהם יכולים להשפיע בהם יותר.

בחברה המערבית שותפות הנשים במרחבים הציבוריים הולכת ומתרחבת, תהליך שהמנוע המרכזי שלו הן תנועות נשים שמטרתן ליצור שינוי חברתי. שותפותן של נשים במעגלים החברתיים מעוררת את הרצון להיות שותפות גם במרחבים ציבוריים של החיים היהודיים. בחברה המסורתית והדתית בישראל מתרחשים בשנים האחרונות תהליכים של הקצנה דתית שאחד התוצרים שלהם הוא הדרה של נשים מהמרחב היהודי הציבורי בטענה ששותפות שלהן במרחבים אלה היא פגיעה בהלכה. תהליכים מנוגדים אלה גורמים לתנועות מגדריות במרחב היהודי לדחוף לצמצום הפער בדרכים רדיקאליות שעלולות לפגוע במשפחה ובקהילה ובערכים המרכזיים שלהן. זיהוי מסורות שמאפשרות לנשים שותפות במרחב הציבורי היהודי והבנת מרכזיותה של המשפחה בבניית חברה מתוקנת מאפשרים להניע תהליך של שינוי במעמדן של הנשים מבלי לפרק מסגרות ערכיות אחרות.